Soojichim או כפי שהיא ידועה גם בעולם כשיטת הריפוי בשם: אקופונקטורה קוריאנית בכף היד, היתה מאוד פופולארית בקרב נבחרת גרמניה במונדיאל שהתקיים בשנת 2002 בסיאול דרום קוריאה. המחנה הגרמני היה ממוקם בעיר Jeju.
המחנה הגרמני כלל מלבד השחקנים, מאמנים, אנשי צוות טכני ולוגיסטי גם 40-50 עתונאים, משפחות השחקנים ומקורבים אחרים.
soojichim נבחרה כשיטת הריפוי "האלטרנטיבי" לטיפול בנבחרות. לשם כך, הוקמו מספר מרפאות בשטח.
מרפאת soojichim שהוקמה באזור הנבחרת הגרמנית, זכתה לביקורים יומיים אינטנסיביים מצד רבים מאנשי העתונות והטלויזיה, משפחות השחקנים והשחקנים עצמם.
העתונאים, השדרנים והכתבים השונים, התחרו בינהם מי יציג ראשון את הפלא הקוריאני או כפי שהוא זכה לכותרות בשם:" המסתורין של המזרח" ו- "soojichim מספר1".
תחנת השידור ARD ותחנת ZDF שידרו בתאריך 18 ביוני ,2 כתבות
נרחבות על פעילותם של מרפאי soojichim שפעלו במחנה הגרמני.
המרכזי הרפואי של soojichim התפרסם מאוד לאחר שחבר
האקדמיה הקוריאנית ל- soojichim טיפל
ב- Thomas Eiderman אחד במנהלים הבכירים של RAD
שנפל מאוטובוס.
לאחר שהחלים ממצב החרום שבו בקושי יכל לנשום, Eiderman הציע שהקליניקה תפתח בתוך המחנה עצמו ותכלול לפחות ארבעה מטפלים מהמכון בסיאול.
התומכים הרגילים בשיטת הריפוי היו: כתבים ושדרנים שנאלצו להתרוצץ עם מצלמות וציוד אלקרוני כבד.
גם חברי הצוות המקצועי, השדרנים משפחות השחקנים והשחקנים עצמם הפכו לתומכים ומעריצים נלהבים של השיטה לנוכח יעילותה המדהימה בריפוי מהיר של מגוון בעיות ומחלות. גם קפטן הקבוצה ושוער הנבחרת הגרמנית אוליבר קאן, הוריו ואשתו בקשו וזכו לטיפול בקליניקה. שחקנים רבים זכו לטיפול בפגיעות בקרסול ופגיעות אחרות.
כ- 5,000 אנשים שהו בעיר Jeju כולל 120 אנשי טלויזיה ורדיו, 200 עתונאים וכתבי ירחונים שונים, השחקנים ובני משפחתם. בתחילה הקליניקה היתה פתוחה רק למשך שעתיים בכל יום, אך לנוכח הדרישה המדהימה מצד הגרמנים, הקליניקה נשארה פתוחה ופעילה 24 שעות ביממה.
